top of page
חיפוש

הלשכה מתנגדת לחרמות כלכליים: יחסים מדיניים עולים ויורדים מהר, יחסים כלכליים נבנים בעמל רב לאורך זמן


יחסים כלכליים הם כלי לנורמליזציה ויש לטפחו בזהירות המתבקשת


בימים קשים אלו ישראל זוכה לתמיכה בינלאומית, אך גם לביקורת, לעיתים קשה, לא הוגנת ואף עויינת מצד ציבורים וממשלות. ביקורת המעוררת אצלנו, כעס ודחף להגיב ״בהתאם״. התחושה חזקה במיוחד במקרים בהם היינו מצפים ליתר הבנה וסולידריות לאור התפתחות היחסים בתקופה האחרונה, הנסיבות הדומות, לקחי העבר וכיוצ״ב. מקרה כזה הוא ההתבטאויות האחרונות של ממשלת טורקיה, התגובות בישראל ושאליהן אנחנו מבקשים להפנות את תשומת הלב. נטיית הלב (והבטן) להגיב בחרמות אולי יכולה להיות מובנת אולם בניתוח הגיוני וראייה לטווח ארוך יש לרסן אותה.


ראשית נבקש למקם את טורקיה וישראל ברצף ההיסטורי והתמונה האיזורית. ישראל וטורקיה הן שתי מדינות חזקות, יחודיות ודומות במאפייניהן: במזרח התיכון יחד עם יוון וקפריסין הן היחידות שאינן ערביות, ונוקטות במדיניות חוץ פרו מערבית (טורקיה ויוון הן חברות בנאט"ו), משטר דמוקרטי וכלכלה חופשית.


טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה במדינת ישראל (ב-1950) וכוננה עמה קשרים דיפלומטיים. במשך השנים ידעו היחסים בין המדינות עליות ומורדות, שכללו גם החזרות שגרירים (1956, 1980..) ומתיחויות מדיניות, לצד שיתופי פעולה בטחוניים ושגשוג תיירותי. אחרי שני עשורים של שותפות אסטרטגית קרובה וחסרת תקדים, התחיל ב-2010 עשור של שפל ומתח ביחסים המדיניים. לפני כ-3 שנים התפתחויות פנימיות אזוריות (הסכמי אברהם) וגלובליות הביאו את טורקיה לשינוי מדיניות הריחוק וליוזמה להפשרה מסיבית של היחסים עם מדינות המרחב כישראל, מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות. ההתחממות של טורקיה עם ישראל הייתה אינטנסיבית ומהירה במיוחד: נערכו ביקורים רמי דרג (הנשיא הרצוג בביקור ממלכתי במרץ 2022), ביקורים הדדיים של שרי חוץ וכלכלה, משלחות מסחריות-עסקיות גדולות, וועדות מעורבות, סיוע ישראלי לנפגעי רעידת האדמה שזכה להוקרה רבה, חידוש טיסות של חברות תעופה ישראליות, גידול בתיירות ופגישה של נתניהו וארדואן בניו-יורק, בחודש ספטמבר האחרון.


בהקשר זה חשוב לזכור שגם בכל התקופות של מתח והתרחקות הקפידה טורקיה על קו יציב וברור בשמירה על מערכת היחסים הכלכלית עם ישראל. מחזור העסקים, יבוא ויצוא, רק עלה במשך השנים והגיע לאחרונה למצב בו ישראל ממוקמת 8 בהיקפי הסחר של טורקיה, וטורקיה ממוקמת 5 בהיקפי הסחר של ישראל. ייבוא הסחורות מטורקיה מגוון וכולל גם מוצרים שישראל זקוקה להם כמו חומרי גלם (ברזל, פלסטיק, מלט) וייצור של מוצרים ישראלים בעיקר בתחום הטקסטיל, שעוזרים להורדת יוקר המחייה בארץ. לישראל עניין לשמר ולפתח את היבוא מטורקיה, וגם ובעיקר את הייצוא אליה, שהיום הוא רק כ 30% מהיקפי היבוא. מדובר לא רק בכסף אלא גם בסוגי הסחורות והמערכת הכלכלית ההדדית של שתי הכלכלות הן בעיקרן משלימות ופחות מתחרות.

כבר אמרו יודעי דבר, שבעוד שהצהרות מדיניות ויחסים דיפלומטיים אפשר לשנות כמעט במחי יד (מילה) אחת, מערכת יחסים כלכלית וקשרי תרבות בין עמים הינם נכסים ארוכי טווח שבנייתם מורכבת וממושכת וכך גם תועלתם. היחסים המסחריים והתרבותיים עם טורקיה היוו סלע איתן, שעמד יפה גם בגלים הגבוהים שטלטלו את היחסים, ואיפשר את שיקומם המהיר יותר מפעם אחת, וזאת מעבר לתרומה בבניית הכלכלה.

עד כאן הרקע


בימים אלה אנחנו עדים לשתי תופעות שנדמה שתופסות תאוצה בהלך הרוח וברשתות החברתיות, ושאנו ממליצים לבלום בטרם תתפשטנה.


  • הראשונה - חשש מעצירה כלכלית מהצד הטורקי.

  • השניה - עידוד לחרמות על סחורה טורקית.


לגבי הנקודה הראשונה - לאורך כל ההיסטוריה ביחסים שלנו עם טורקיה, אף משבר מדיני לא יצר שינוי או הנחייה לרביזיה במערכת היחסים הכלכלית. נהפוך הוא, במשבר המרמרה (יש האומרים שהיה חמור יותר מהמשבר הנוכחי) קיבלנו מסר ברור מגורמי הממשל הטורקי שאין כוונה לפגוע במערך הכלכלי והתבקשנו לדווח להם על כל ניסיון כזה, ואכן בשנים שהיה משבר מדיני צמח הסחר ושבר שיאים שנה אחר שנה. יש יסוד ממשי להאמין שגם עכשיו לא יהיה שינוי בגישה הזו. יחד עם זאת, חשוב להיות עירניים ואנחנו מבקשים לדווח לנו על כל אירוע מסוג זה. לגבי הנקודה השנייה- דרישה לחרמות על תוצרת טורקית ומסרים מתלהמים, במדיה החברתית ובהצהרות של גופם כלכליים ישראלים שונים, אנחנו רואים את התופעה כמסוכנת בעיקר לכלכלה הישראלית


ומבקשים להעלות את הנקודות הבאות:


1. ראשית נרצה לציין, שמאז ומתמיד אנחנו בעד תוצרת ישראלית. יש לדעתנו לתת עדיפות לתוצרת הארץ לא כל שכן במצב מלחמה (אף שלאורך מספר עשורים הממשלות לא מימשו מדיניות כזו). יחד עם זאת, ברור וידוע שחייבים לייבא לארץ מוצרים מבחוץ שאינם מיוצרים בארץ, החל בחומרי גלם החיוניים לתעשייה הישראלית וכלה במוצרי קצה למגזר הפרטי. חשוב לחדד את המדיניות וליצור מערכי תמיכה לתוצרת ישראלית, אבל חרם על ייבוא כלשהו יפגע בעיקר בתעשייה הישראלית עצמה ואחר כך בכלכלה, ובמערכות היחסים הבינלאומיות של ישראל ובעיקר יגרום מחסור בסחורות להם אנחנו זקוקים. חשוב לנהל מדיניות ברורה ומוטה לתוצרת ישראלית אולם חרם איננו מדיניות ובדרך כלל פוגע בסופו של יום במטיל החרם.

2. לישראל אין אינטרס בקידום חרמות מסחריים. להיפך, אנו בחזית המתנגדים לחרמות, שכן, הם פוגעים קודם כל בנו. ישראל היא מושא לחרמות כאלה בעולם, וככזאת ישראל יוצאת נגדם ומצהירה שהם גורם שרק מתסיס ומגביר את הקונפליקט.


3. כפי שציינו בדברי הרקע, יחסי המסחר והתרבות בין ישראל וטורקיה היו המסד שהחזיק את היחסים בין העמים והמדינות בתקופות הקשות של העשור החולף. לאורך שנים שתי הממשלות נמנעו מלפגוע בהם. וכפי שאמר שר החוץ הישראלי הקודם: יחסים דיפלומטיים ניתן לשקם כהרף עיין יחסים כלכליים זה עניין לשנים.


.4 הביטויים הפומביים של ממשלת טורקיה בשבועות האחרונים אכן מכעיסים ופוגעים, וחושפים גם את הפערים האידיאולוגיים הגדולים. עם זאת חשוב לציין גם שמסביב לצעדים התורכיים נמתח גבול, באופן יזום על-ידם: נאמר כי לא יהיה ניתוק יחסים וכי ניתוק יחסים אינו בא בחשבון ביחסים בין מדינות. נזכור כי הצהרות בוטות וצעדים מדודים בצדם היו דרכה של ממשלת טורקיה גם מול מדינות חזקות ומרכזיות מאתנו, כארצות הברית, ומעצמות מערב אירופה. גם מול מדיניות מתריסה, בוחרות בד״כ המדינות הללו, בהכירן לעומק את הזירה התורכית וחשיבותה האיזורית, בגישה מכילה יותר, לא להגרר לעימות, ובוודאי שלא להרחיב את גזרתו. מדיניות כזו כדאית גם לנו. חרם מסחרי בישראל לא יניע את ממשלת טורקיה לשנות קו, אלא, אולי, להקצין אותו. יתרה מכך, החרם אולי יפגע בכלכלה הטורקית (שגם כך רעועה מאד) אבל גם יפגע בחברות וגופים טורקיים שהם דווקא תומכי ישראל. אנו ממליצים לנתק את הצד המדיני מהצד הכלכלי.


5. בתורכיה האהדה לעניין הפלסטיני חוצה מגזרים. עם זאת בקרב ציבורים רחבים קיימת אהדה והערכה רבה לישראל, במיוחד בקרב הקהילה העיסקית והציבור הליברלי. באופן אישי ולא פומבי אנו מקבלים מסרים תומכים והבנה מקהילות אלה. אנו צריכים לתמוך בהן ולשמרן ולא לגרום להם להתרחקות ויאוש.


6. היבוא התורכי תופס מקום מרכזי ביבוא לארץ, הוא מגוון מאוד ועוזר בהורדת יוקר המחייה. במצב הנוכחי חשוב שלא לפגוע בכלכלה שלנו. יחד עם זאת, כפי שציינו למעלה, יש חשיבות לברור את הייבוא ולא לפגוע בתוצרת הישראלית, מדיניות שאמורה לחול על כל סוגי הייבוא, ולא רק מטורקיה.


7. כדאי לשים לב, שעד כה, התגובות הטורקיות, אף אם חריפות, היו בעיקרן הצהרתיות, ובמידה מסויימת צפויות. לא ננקטו פעולות אופרטיביות במישור הדו צדדי. למיטב ידיעתנו, ערוצי התקשורת עדיין פתוחים והדיאלוג קיים. אנחנו מצפים שהמדיניות שישראלית תגיב להצהרות בצורה ברורה ואיתנה, לא מתלהמת אבל החלטית.


לסיכום-

עלינו להיות ברורים ונחושים במדיניות החוץ שלנו, אבל גם חכמים בתגובות ובדרך הפעולה. יש לכלכל את מעשינו לאור מטרות העתיד ברוח הערכים שאנחנו רוצים לפעול לפיהם. חרמות אינן דרך לניהול יחסים מדיניים או כלכליים ואם רוצים לנקוט בהם הדבר צריך להעשות ברמה מדינית ובזהירות הנדרשת. אין מקום לפעול לפי תחושות בטן. במיוחד בעת הזו עלינו לכלכל היטב את מעשינו. ישראל כעת מאותגרת בחזיתות רבות, כדאי להמנע מחזית נוספת. וקיים גם היום שאחרי...



גדי שושן, נשיא לשכת המסחר ישראל טורקיה

אהוד איטם, לשעבר קונסול כללי של ישראל באיסטנבול

דני קטריבס, יו"ר ארגון הגג של לשכות המסחר הדו-לאומיות בישראל

Comments


bottom of page